שרון דרורי, עורך דין

דיני המשפחה בישראל מהווים תחום משפטי מורכב, המשקף את המגוון הדתי, התרבותי והחברתי במדינה. הם עוסקים בנושאים כמו נישואין, גירושין, משמורת ילדים, מזונות, אימוץ וירושה. להלן סקירה של הנושאים המרכזיים בתחום דיני המשפחה;

נישואין וגירושין;
נישואין: בישראל, נישואין נערכים בהתאם לדין הדתי של בני הזוג. יהודים נישאים לפי ההלכה היהודית בבתי הדין הרבניים. אין אפשרות לנישואין אזרחיים בתוך המדינה, אך נישואין אזרחיים שנערכו בחו"ל מוכרים לצרכים מסוימים.
 

גירושין: כמו בנישואין, גם הגירושין מתבצעים לפי הדין הדתי. בני זוג יהודים חייבים להתגרש בבית הדין הרבני, וההליך כולל מתן גט. בתי הדין הרבניים מחזיקים בסמכות ייחודית בענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל, זה תכף גם בגירושין בין בני זוג שנישאו נישואין אזרחיים​.
 

בישראל, הסמכות הבלעדית לדון בגירושין בין בני זוג יהודים, כולל אלו שנישאו בנישואין אזרחיים, נתונה לבתי הדין הרבניים. זאת בהתאם לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953, הקובע כי ענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל, שהם אזרחי המדינה או תושביה, יידונו בפני בית הדין הרבני.
 

גם כאשר בני זוג יהודים נישאו בנישואין אזרחיים בחו"ל, עליהם לפנות לבית הדין הרבני לצורך התרת הנישואין. עם זאת, אם המדינה שבה נערכו הנישואין מאפשרת גירושין אזרחיים, בני הזוג יכולים להתגרש שם, ולאחר מכן לרשום את הגירושין בישראל.
 

חשוב לציין כי לפני הגשת תביעת גירושין, יש לפנות להליך של בקשה ליישוב סכסוך ביחידת הסיוע שליד בתי המשפט לענייני משפחה או בתי הדין הרבניים. אם הסכסוך לא נפתר בהליך זה, ניתן להגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני. בנוסף, בתי המשפט לענייני משפחה מוסמכים לדון בנושאים הנלווים לגירושין, כגון משמורת ילדים, מזונות וחלוקת רכוש, בהתאם לנסיבות המקרה.

משמורת ילדים;
במקרה של פרידת הורים, נושא המשמורת נדון בבית המשפט לענייני משפחה. ההחלטות מתקבלות בהתאם לעקרון "טובת הילד", תוך התחשבות בגורמים כמו הקשר עם כל הורה, היכולת ההורית, ורצון הילד, כלומר; לאחר פרידת הורים, יש לקבוע את הסדרי המשמורת על הילדים, המגדירים את האחריות המשפטית והמעשית לגידולם. בישראל, קיימים שני סוגי משמורת עיקריים:
 

משמורת מלאה: הילדים מתגוררים עם הורה אחד, בעוד להורה השני נקבעים זמני שהות (הסדרי ראייה) לפגישות עם הילדים.
 

משמורת משותפת: שני ההורים חולקים באופן שווה או כמעט שווה את זמני השהות והאחריות על הילדים.
 

בעת קביעת המשמורת, העיקרון המנחה הוא טובת הילד. בנוסף, קיימת "חזקת הגיל הרך", הקובעת כי ילדים עד גיל 6 יהיו במשמורת האם, אלא אם כן ישנן סיבות המצדיקות הסדר אחר, משמע, במקרים מסויימים בהם המשמורת עשויה לעבור לאב. ההורים יכולים להגיע להסכמה ביניהם לגבי הסדרי המשמורת, ובמקרה של מחלוקת, בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני יקבעו את ההסדר המתאים.
 

מזונות ילדים;
החוק מחייב הורים לספק מזונות לילדיהם עד גיל 18, ולעיתים גם לאחר מכן. הסכום נקבע בהתאם לצרכי הילד ויכולתם הכלכלית של ההורים. מזונות ילדים הם תשלומים חודשיים שהורה אחד משלם להורה השני לאחר פרידה, כדי לספק את צורכי הילדים המשותפים. בישראל, שני ההורים מחויבים לדאוג לצורכי ילדיהם הקטינים. במקרים שבהם ההורים חיים בנפרד, סכום המזונות נקבע בהסכמה ביניהם או על ידי בית המשפט לענייני משפחה, זאת בהתאם לצרכי הילדים ויכולות ההורים. החובה לתשלום מזונות חלה גם כאשר ההורים לא היו נשואים.

 

מזונות אישה:
מזונות אישה הם תשלומים חודשיים שהבעל מחויב לשלם לאשתו כל עוד הם נשואים, כדי לשמור על רמת החיים לה הורגלה במהלך הנישואין. החובה לתשלום מזונות אישה נובעת מהדין הדתי וההלכתי, ומטרתה להבטיח את צרכיה הבסיסיים של האישה, כגון מזון, ביגוד ודיור. זכאות למזונות אישה מתקיימת כל עוד הנישואין בתוקף, ועד למתן הגט או פסק דין לגירושין המחייב את האישה להתגרש והיא מסרבת. עם זאת, התנהגויות מסוימות של האישה, כמו עזיבת הבית ללא סיבה מוצדקת או בגידה, עשויות לשלול את זכאותה למזונות.
 

הסכם ממון;
הסכם ממון הוא חוזה בין בני זוג המסדיר את חלוקת הרכוש והנכסים במקרה של פרידה או גירושין. מטרתו למנוע מחלוקות עתידיות ולהבטיח וודאות כלכלית לשני הצדדים. ההסכם יכול להיערך לפני הנישואין או במהלכם, וכן בין ידועים בציבור. במקרים של נישואין, החוק בישראל קובע כי יש לאשר את ההסכם בבית המשפט לענייני משפחה או בבית דין דתי, בעוד שלפני הנישואין ניתן לאשרו גם בפני נוטריון. הסכם ממון נפוץ במיוחד בזוגיות פרק ב', כאשר לבני הזוג יש נכסים קודמים או ילדים מנישואין קודמים, אך הוא רלוונטי לכל זוג המעוניין להסדיר את העניינים הכלכליים ביניהם באופן ברור ומוסכם.
 

הסכם חיים משותפים;
הסכם חיים משותפים הוא מסמך משפטי המוסדר בין בני זוג החיים יחד ללא נישואין פורמליים, במטרה להסדיר את היחסים הכלכליים, האישיים והמשפחתיים ביניהם. ההסכם מספק לבני הזוג וודאות וביטחון משפטי, במיוחד במקרים של פרידה או גירושין. הוא יכול לכלול נושאים כמו חלוקת רכוש, מזונות, זכויות ירושה, הסדרי ראייה לילדים ועוד. הסכם כזה חשוב במיוחד כאשר לבני הזוג יש נכסים אישיים, ילדים מנישואין קודמים או כאשר הם מעוניינים להבהיר את זכויותיהם וחובותיהם כלפי זה. הסכם חיים משותפים נבדל מהסכם ממון בכך שהוא מתייחס גם לנושאים אישיים ומשפחתיים, בעוד שהסכם ממון מתמקד בעיקר בהיבטים רכושיים. לכן, זוגות החיים יחד ללא נישואין מומלץ לערוך הסכם חיים משותפים כדי להסדיר את ענייניהם המשפטיים בצורה ברורה ומוסכמת.

​

אימוץ
אימוץ ילדים בישראל הוא תהליך שבו ילד מתנתק ממשפחתו הביולוגית והופך לחלק ממשפחה מאמצת, המקבלת את כל הזכויות והחובות כהורים. התהליך מתבצע באמצעות השירות למען הילד, הגוף המוסמך על פי חוק לטפל באימוצים. החוק המרכזי המסדיר את נושא האימוץ הוא חוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981. החוק קובע כי הפרש הגילים בין המאמץ לילד המאומץ צריך להיות לפחות 18 שנים ולא יותר מ-43 שנים.
 

במקרים חריגים, בית המשפט רשאי לאשר אימוץ גם כאשר הפרש הגילים חורג מטווח זה, אם הדבר מוצדק בנסיבות המקרה. החוק מתמקד בטובת הילד, ומטרתו להבטיח שהאימוץ יספק לילד בית חם ויציב הממלא את צרכיו הפיזיים והנפשיים.

ההליך כולל בדיקות רקע, הערכות פסיכולוגיות, ואישור בית משפט. האימוץ מתבצע לטובת הילד, תוך שמירה על זכויות ההורים הביולוגיים.
 

ירושה וצוואות
חוק הירושה, התשכ"ה-1965, מסדיר את אופן חלוקת הרכוש לאחר פטירת אדם. במקרה שאין צוואה, הרכוש מחולק לפי סדר היורשים הקבוע בחוק. במקרה של צוואה, הרכוש יחולק בהתאם לרצון הנפטר, בכפוף למגבלות החוק.

הגנה מפני אלימות במשפחה
חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991, מאפשר לבית המשפט להוציא צווי הגנה למניעת אלימות בתוך המשפחה, כולל הרחקת הפוגע מהבית ואיסור יצירת קשר עם הקורבן.
 

זוגיות ללא נישואין – ידועים בציבור
ידועים בציבור הם בני זוג החיים יחד ומנהלים משק בית משותף ללא נישואין רשמיים. מעמד זה מתייחס לזוגות הבוחרים שלא להינשא מסיבות אישיות, אידיאולוגיות או בשל מגבלות חוקיות, כגון בני זוג מאותו מין או בני דתות שונות. ההכרה כידועים בציבור מתבססת על קיום מערכת יחסים יציבה, מגורים משותפים וניהול חיים משותפים לאורך זמן. למרות היעדר נישואין פורמליים, ידועים בציבור זכאים לחלק מהזכויות והחובות של זוגות נשואים, כמו זכויות ירושה, זכויות סוציאליות והכרה במוסדות שונים.
 

פונדקאות והורות
חוק הסכמים לנשיאת עוברים, התשנ"ו-1996, מסדיר את נושא הפונדקאות בישראל. החוק מתיר פונדקאות בתנאים מסוימים, כולל אישור ועדה מיוחדת והסכמים מפורטים בין הצדדים.
 

הליכים משפטיים
בית המשפט לענייני משפחה, שהוקם מכוח חוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, מוסמך לדון במגוון נושאים משפחתיים. הדיונים מתנהלים בדלתיים סגורות, במטרה לשמור על פרטיות הצדדים.
 

שינויים בחוק
דיני המשפחה בישראל מתפתחים עם הזמן, בהתאם לשינויים חברתיים ותרבותיים. לדוגמה, בשנים האחרונות ניכרת מגמה להכרה בזכויות זוגות מאותו המין, הן בתחום הנישואין והן בתחום ההורות. בעשור האחרון חלו שינויים משמעותיים בדיני המשפחה בישראל, המשפיעים על היבטים שונים של חיי המשפחה והליכי הגירושין. להלן הבולטים שבהם:

​

חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (גישור חובה):
החל משנת 2016, בני זוג המבקשים לפתוח בהליך משפטי נדרשים תחילה להגיש בקשה ליישוב סכסוך ולנסות לפתור את המחלוקות באמצעות גישור, במטרה להפחית את העומס על בתי המשפט ולעודד פתרון סכסוכים בדרכי שלום.

​

שינויים בדיני מזונות ילדים:
בשנים האחרונות, חלו שינויים בפסיקה הנוגעת למזונות ילדים, במיוחד במשפחות עם משמורת משותפת. בתי המשפט מתחשבים יותר ביכולות הכלכליות של שני ההורים ובחלוקת זמני השהות, מה שעשוי להפחית את סכום המזונות המוטל על האב במקרים מסוימים.
 

הכרה בזכויות ידועים בציבור:
ההכרה המשפטית בזוגות החיים יחד ללא נישואין רשמיים התרחבה, במיוחד בנושאים כמו ירושה ומזונות. בתי המשפט מכירים בזכויותיהם של ידועים בציבור, בהתבסס על משך הקשר ואופיו.
 

החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו:
חוק זה מסדיר את חלוקת הזכויות הפנסיוניות שנצברו במהלך הנישואין בין בני הזוג במקרה של פרידה, במטרה להבטיח חלוקה צודקת ושוויונית של הנכסים הפנסיוניים.

​

ייפוי כוח מתמשך:
החלת האפשרות לערוך ייפוי כוח מתמשך מאפשרת לכל אדם לקבוע מראש מי יטפל בענייניו האישיים, הרפואיים והרכושיים במקרה שיאבד את יכולתו לקבל החלטות בעתיד, ובכך להבטיח שמירה על רצונו גם במצבים של חוסר כשירות. שינויים אלה משקפים את ההתאמות שעברה החברה הישראלית בעשור האחרון, במטרה להתאים את דיני המשפחה למציאות המשתנה ולצרכים העדכניים של המשפחות בישראל.
 

דיני המשפחה בישראל כוללים מגוון חוקים המסדירים את היחסים המשפטיים בין בני משפחה. להלן רשימה של חוקים מרכזיים בתחום:

​

חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953: קובע כי נישואין וגירושין של יהודים בישראל ייערכו על פי דין תורה ובסמכות בתי הדין הרבניים.
 

חוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ"ה-1995: מקים את בתי המשפט לענייני משפחה ומגדיר את סמכויותיהם לדון בענייני משפחה מגוונים.
 

חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959: מסדיר את חובת תשלום המזונות בין בני משפחה, כולל מזונות ילדים ובני זוג.
 

חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973: מסדיר את חלוקת הרכוש בין בני זוג במקרה של גירושין או פטירה.
 

חוק המזונות (הבטחת תשלום), תשל"ב-1972: נועד להבטיח את תשלום המזונות שנפסקו על ידי בית המשפט באמצעות המוסד לביטוח לאומי.
 

חוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א-1991: מאפשר קבלת צווי הגנה למניעת אלימות בתוך המשפחה.
 

חוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981: מסדיר את הליכי האימוץ בישראל.
 

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962: מגדיר את הכשרות המשפטית של אדם ואת הסדרי האפוטרופסות.
 

חוק הירושה, תשכ"ה-1965: מסדיר את אופן העברת הרכוש לאחר פטירת אדם.